היום, יום שני ה-2.1.12, יצאו המסכים מחייהם של ילדנו.

בהתרוממות רוח של בוקר, והרבה דיונים/כמעט ויכוחים עם האמא של הבית,
עשיתי קצת סדר בבית הזה.

מחשב של הילדים+WII לארון.
הרבה ג'אנק פלסטיקי ,שאני לא יודע מי, קורא לזה משחקים, נזרק לפח.
הספרים סודרו על המדף, הצעצועים שנשארו מוינו וסודרו בתוך קופסאות, ארגזים, מגרות ומדפים.

הילדים קיבלו את זה בהבנה ואפילו די בשמחה.
הנושא הוסבר בפשטות בלי יותר מדי סיבוכים.
רומי אפילו אמר שזה נראה לו רעיון מצוין להפסיק עם המחשב ואולי עם ה-WII קצת הגזמנו.

אבל האמונה שלי אומרת שאין דבר כזה לעשן סיגריה אחת ביום.
אתה תמיד תעשן את השנייה כי זה רק עוד אחת.
ואתה תחשוב עליהן כל היום בניסיון לא לעשן אותן ככה שיצא שסיגריות זה מה שרץ לך בראש כל היום.

אצלי בגוף אין דבר כזה לאכול קוביית שוקולד כי בא לי משהו מתוק אחרי האוכל.
אני אוכל את כל החפיסה.
אם יש 3 עוגות מסוגים שונים אני אוכל חתיכה מכל אחת ואז עוד חתיכה מזו שהייתה הכי טעימה.

אני אוכל שוקולד ומתוקים כמו שילדים אוכלים את החיים האלה.
הרבה,עכשיו ומהר.

בינתיים קיבלתי אישור לניסוי לעוד 21 יום, שזה הזמן שלוקח לאדם להתרגל למשהו.
נקווה שנשרוד אותם.

ניקח יום ביומו.
אני אופטימי.