מכאן אני מתחיל...

חברים,  אני מתחיל!!! שוב...
כמה פעמים אמרתי אני מתחיל ??
כמה פעמים אמרתי זה הדבר האמיתי ??
כמה פעמים אמרתי חברים בואו אחריי ??
כמה פעמים גם לקחתי מכם כסף ??

אבל די, מספיק.
אני מתחיל. שוב!!
קראתי בבלוג של "האמן החדש" הזה שכותב באמת באמנות רבה את המשפטים הבאים:
"אתם חייבים, להציב לעצמכם תוצאות ברורות, שיקדמו אתכם לקראת החזון האולטימטיבי של החיים שלכם, איך הייתם חיים את החיים שלכם אם הם היו במצב מצוין של התפתחות ושמחה?
קחו את החזון הזה וצרו את המטרות של החיים שלכם." אז קודם כל, אני מפרגן לך אמן חדש, וממליץ לכם לקרוא אותו: http://www.thenewartist.co.il

ודבר שני הגיע הזמן שאני ידמיין ויראה את החיים שלי במצב של התפתחות ושמחה.

איך זה נשמע טוב, לא?

לחיות במצב של התפתחות ושמחה... חלום.

היום אני במצב של ריצה מסביב לזנב שקצר מדי לתפוס.

מה שמזכיר לי למה קופים מלקקים לעצמם את הביצים. כמובן. כי הם יכולים. או כמו שאני והאישתי אומרים על זה עם אנחה: "אחחח, מי שיש לו..."

אז בואו נחיה במצב של התפתחות ושמחה.

בואו נדמיין את היום שלנו מתחיל.

06:00 - אני מתעורר בכיף לקום ולא מתוך צורך לצאת לעבודה.

מכין לרומי ואוריאן סנדוויצ'ים לגן. לא שוכח פרות והפתעות קטנות שישמחו לבב אנוש קטן.

ממשיך בקפה לי, ואח"כ שהנסיכות יתעוררו, קפה לגדולה מהן.

ממשיך לכוון 08:00 - ללקחת את הילדים לגן/ביה"ס, דמוקרטי כמובן, אף אחד לא יגיד לילדים שלי לעשות משהו שהם לא רוצה.

חוזר לבית ויושב קצת בחדר העבודה שלי ובודק כל מיני מיילים לגבי שיתופי פעולה מתוכננים, joint venturim למיניהם כמו שהגדולים קוראים לזה, עובד על כמה פרויקטים למיניהם, שכרגע נמצאים במצב מתקדם של רווחיות, וממשיך לפגישה בבית הקפה השכונתי עם איזה שותף עסקי כלשהו/חבר. חוזר הביתה ומכין צהריים לילדים, תוך  כדי שאני מגלה ציור חדש שהאישתי עשתה וגם הספיקה לכתוב את הסוף לסיפור על הזבובים. שמתם לב שלא כתבתי בשום מקום, הולך לעבודה???

שמחה אמיתית רק לדמיין את זה. 

מחזיר את הילדים מהגן וממשיכים את היום ביחד בשיעורי בית, גינה, משחקים, בריכה או כל משהו אחר לכל יום לפי מזג אוויר באוויר, או בנפש.

כל חופש ארוך כמו פסח, סוכות מבלים באיזה טיול ארוך וחוויתי בארץ או בחו"ל ופעם בשנה בחופש הגדול יוצאים לחודש ליעד מסוים בעולם, שאותו חקרנו ולמדנו כל השנה האחרונה ודגנו ממנו כל פיסה של אינפורמציה אבל כשנסענו ניסינו לשכוח הכל כדי להנות מהמקום כמו שהוא. צ'רלי פרקר, מגדול נגני הסקסופון בעולם אמר שכל פעם שהוא עולה לבמה הוא שוכח את כל מה שלמד ומתחיל לנגן. 

מתחיל לי התקף רק מלחשוב על החיים האלה. 

אני מתחיל. ושיחיה העולם...

שנה הבאה אני יוצא לחופש גדול עם הילדים, לחופש הגדול של החיים שלי...

נ.ב. 3 דורות של שמחה...

אבא, שנה הבאה על חשבוני.

אצלי אומרים, אהבת ?? שתף לחבריך. 

יש לך את האפשרות למטה ליד סימן העיפרון לשתף במייל, 

בפייסבוק ובשאר מדיות גוזלות זמן יקר למינהן.